איך לשחרר את הדמיון הפרוע שלך
ניתן לחלק את הדמיון לשני סוגים: הסוג הקל יותר הוא “אסוציאציות סביב דימוי מסוים”, והסוג המורכב יותר הוא “סיפור סיפורים”, כלומר אסוציאציות בעלות התחלה, אמצע וסוף הגיוניים.
על אסוציאציות
דמיון פרוע אינו נוצר יש מאין; הוא זקוק לגירוי. הגירוי הזה יכול להיות קטע זיכרון, הטבע, אדם מסוים, צליל, ספר, יצירת אמנות, או כל דבר אחר בעולם, ואף דמיון אחר שכבר הושלם. הדמיון יכול להתבטא באסוציאציות חזותיות, או באסוציאציות של תחושות, ריחות ואווירה.
אסוציאציות דמיון פשוטות
הדרך הפשוטה והנפוצה ביותר ליצור קשר בין דימוי 1 לדימוי 2 שנראה בלתי קשור היא באמצעות דמיון חזותי.
לדוגמה: ניתן לדמות לדמויות אנוש/האנשה, לחיות קטנות, לנופים מסוימים, או לכל דבר אחר בעולם.
ככל שהדימויים המקושרים נפוצים ומוכרים יותר, כך הם יעוררו תהודה רחבה יותר. לדוגמה, שימוש בדימויים כמו חיות קטנות, עננים, כוכבים, ים – דברים שגם ילדי גן יכולים להבין – ישדר תמימות ילדותית. אם הדימויים המקושרים דורשים ידע מוקדם כדי להבינם, כמו קישור לדמות מסוימת, אישיות מפורסמת, ציור מפורסם, נקודת ידע, או “מם”, זה ייחשב ל”הארדקור” או “מתוחכם”.
יצירה באמצעות צירופים ווריאציות
ניתן ליצור דברים חדשים לחלוטין על ידי שינוי חלקים משם הגירוי, צורתו, החומר ממנו הוא עשוי, תפקידו וכדומה.
לדוגמה: סוס
צורות שונות: סוס+אדם: קנטאור, אדם עם פני סוס; סוס+ציפור: פגסוס (סוס מכונף); סוס+קרן: חד-קרן וכו’.
חומרים שונים: סוס+קרח/מים: סוס שקוף מקרח/מים; סוס+אש: סוס להבה; סוס+אש+ציפור: פגסוס להבה; סוס+עץ: סוס עץ;
סוס+מכונה: סוס מכני; סוס+ענן: סוס ענן/מעונן; סוס+רוח: סוס רוח וכו’.
פונקציות שונות: סוס+כוחות על שונים: סוסים בעלי כוחות על מגוונים, למשל כאלה שיכולים לשנות צורה, לשנות צבע, לעוף, להיעלם באדמה, לנוע בזמן, לדבר וכו’.
היפוך ניגודים, יצירת אפקטים אינטואיטיביים/נוגדי חוקי פיזיקה
גדול וקטן: מפלצת ענקית ואכזרית מול בני אדם זעירים וחסרי אונים; מפלצת ענקית עדינה/חתול ענק וחברותי מול ילדים קטנים.
חזק וחלש: בת בעלת כוחות על ואב “מוגלג”; אויבים טבעיים שהפכו לחברים; חתול שתמיד מוטרד על ידי עכברים.
קשה ורך: מה שנראה קשה הוא למעשה רך / מה שנראה רך הוא למעשה קשה; רובוט בעל מראה קשוח אך לב רך; אדם או חיה בעלי מראה רך אך לב קר ואכזרי.
ממשי ודמיוני: מה שנראה מציאותי הוא למעשה הקרנה; כוכבים ועננים שאפשר באמת להושיט יד ולקטוף; חלומות שאפשר לאכול; עצים שמגדלים רגליים ויכולים לרוץ…
ניקח ענן לדוגמה: מה אם ענן יהפוך לחיית מחמד? אפשר לקשור אותו בחבל, כמו בלון, וגם לקשט אותו; מה אם צבע הענן-חיית מחמד ישקף בזמן אמת את מצב רוחו של הבעלים; מה אם הענן יהיה קשה כסלע וישמיע קול חבטה כשנוקשים עליו; לענן יש אופי, ואף אימפריה של עננים הדומה לחברה האנושית; ישנם “ציידי עננים” שמתמחים בציד עננים, לוכדים אותם ומאלפים אותם להפוך לחיות מחמד, כלי רכיבה, או עבדים של בני אדם…
אם נמשיך בסיעור מוחות כזה, לא יהיה לכך סוף, מכיוון שכללי הדמיון פשוטים כל כך. לאחר ששולטים היטב בכללים הללו, ניתן “לייצר” ביודעין ובכמויות גדולות דמיונות שנראים פרועים וחסרי גבולות. קיימת גם רמה נוספת שבה דמיונות פרועים אלה צומחים פרא במוח, באופן פחות מבוקר ומתיש במיוחד, בדומה לכניסה למצב של חלום בהקיץ טהור.
על בסיס האסוציאציות שהוזכרו לעיל, בתוספת היגיון ומבנה סבירים, ניתן ליצור סיפורים פרועים וחסרי גבולות. אך גם הסיפורים הפרועים ביותר אינם יכולים להתנתק מבני אדם; הם תמיד עוסקים באהבה – אהבת אדם, אהבת אמת, או אהבת חופש. נושא סיפור הסיפורים הוא נושא עצום בפני עצמו, וגם חורג מיכולותיי, ולכן לא ארחיב עליו כאן.
מהי אסוציאציה מצוינת?
כדי לפתח דמיון עשיר, כל מה שצריך הוא להפנים את הכללים הנ”ל ולתרגל הרבה. חדשנות היא היכולת להסיק מסקנות מכלל פרטים, ודמיון פרוע הוא גם סוג של חדשנות. העיקרון דומה, והמפתח הוא האם אנו יכולים לשבור את תבניות החשיבה שלנו וליישם זאת בחיינו הממשיים.
קל מאוד לבצע אסוציאציות פשוטות בלבד. הקושי טמון בבחירת האסוציאציות המצוינות מתוכן, וזה דורש יכולת אסתטית מסוימת, כלומר בחירה של אסוציאציות באופן ממוקד, מכוון ואסטרטגי. לדוגמה, צלמים בוחרים בעיקר תמונות יפות מהמציאות, ציירים בוחרים תמונות יפות במוחם/במציאות, ומלחינים בוחרים מנגינות יפות.
אולי באמצעות שיטת המיצוי של מחשבים והכללים הבסיסיים שהוזכרו, ניתן ליצור אינספור יצירות באמצעות צירופים ווריאציות. אך האם ניתן לומר שיצירות אלה, ללא סינון, הן יפות? האם לכולן יש ערך? האם הן טעונות רגש? האם ניתן לכנותן אמנות גדולה? סביר להניח שלא. אולי גם מתוך ערימת אשפה אפשר למצוא משהו בעל ערך, אך סביר יותר שאפילו אם נחכה עד שהמערכת הסולארית תיעלם והיקום יגיע לקיצו, לא יהיה לנו מספיק זמן כדי לבחור יצירה של שייקספיר מתוך ערימה של מספרים אקראיים. אז למה לא לשלוט בעצמנו בכללים, ולדמיין וליצור בעצמנו?
אסוציאציה מצוינת צריכה להיות מעניינת, לעורר הזדהות, לרגש, וגם להיות יפה. אסוציאציה מעניינת צריכה להעניק לאדם רגע של “אה-הא!”, להיראות פשוטה אך לא שגרתית, להיות בלתי צפויה אך הגיונית. אסוציאציה טובה, או יצירה טובה, צריכה להכיל גם מרחב דמיון רחב יותר, ולעורר בקהל דמיונות נוספים ופרשנויות שונות. אסוציאציה מרגשת צריכה להיות כנה, טובה, להכיל רגשות אנושיים אינסטינקטיביים ומשותפים, או לעורר חוויה מהנה שגורמת לאדם לשקוע בה בלי משים, או לעורר זיכרון רחוק, לעורר חוויה נשגבת וקדושה, כך שכאשר האדם מתעורר ממנה, עיניו כבר מלאות דמעות.
מי שמוכשר בדמיון יכול לכל היותר להפוך לחולם בהקיץ, אך השלב הקשה ביותר הוא להפוך את הדמיונות הללו ליצירות ממשיות, ליצור אותן. זה דורש כוח ביצוע וסבלנות חזקים, וזה בדיוק מה שאמנים שונים עושים. רעיונות הם זולים, מה שחשוב הוא כוח הפעולה והביצוע. לחלום בהקיץ זה פשוט; כמעט כל אחד חלם פעם לעוף בשמיים, אך מעטים באמת בונים מטוס. וקשה עוד יותר הוא לבנות מטוס או רקטה שיכולים לשאת אנשים בבטחה.
ההשראה חשובה, כמובן, אך לאחר שחוצים את פסגת ההשראה, ישנם עוד אינספור פסגות ומכשולים שצריך לצלוח, ויש להשקיע את 99% הנותרים של זיעה. זהו קרב שבו נבחנים כושר גופני, יכולת וכישרון – דו-קרב של אמיתיים, מלחמת אלים.
הדמיון הוא אולי יכולת מיוחדת השמורה לבני האדם בלבד. מי ייתן וכולנו נדמיין באומץ רב יותר, כדי שהדמיון הפרוע יעשיר את חיינו, יחדיר חיוניות ליצירותינו, יעשיר את חוויותינו הרגשיות ויביא לנו יותר שמחה.
התוכן לעיל מבוסס על התבוננות והרהורים ארוכי טווח וניסיוני האישי, והוא נובע בעיקר מרישומים של סיעור מוחות מלילה מסוים לפני שנתיים. זוהי גם הבנה קטנה שלי לגבי דמיון, ואני מקווה שהיא תעניק לך השראה.