שלום 2019
באתר Weibo ראיתי מישהו כותב שירים מקסימים ומלאי דמיון, וחשבתי לעצמי: איזה יופי! ככה גם אפשר לכתוב שירה, בא לי ללמוד!
בטוויטר נתקלתי בציורים של אמן יפני צעיר. התפעלתי מהקומפוזיציה, מעוצמת הביטוי הרגשי ומהדמיון העשיר – הכל היה פשוט מרהיב. גם אני רוצה לנסות לבטא את המראות והדימויים שבראשי!
לפני כמה ימים צפיתי ב’מסע בין כוכבים’ וגיליתי את השפה הקלינגונית. זו שפה שהצוות יצר במיוחד עבור החייזרים בסדרה, והם אפילו סיפקו כתוביות קלינגוניות. יתרה מכך, המילון הקלינגוני נמכר ביותר מ-250 אלף עותקים, למנוע החיפוש של גוגל יש גרסה קלינגונית, ודואולינגו מציעה קורסים בשפה הזו. חשבתי לעצמי, איזה קטע מטורף שאפשר לפתח מוצרי לוואי של מדע בדיוני לרמה כזאת! איזה מגניב! בא לי ללמוד!
בימים האחרונים צפיתי ב’חברה גאונה שלי’ (My Brilliant Friend), נשביתי בקסמה של לילה, והתפעלתי מהידידות העדינה ביניהן. חוץ מזה, חשבתי לעצמי כמה יפה נשמעת האיטלקית. בא לי ללמוד!
יש עוד הרבה דברים כאלה – זו השגרה שלי. בכל כמה חודשים, נפתח בפניי שער לעולם חדש.
אמנם רוב הזמן אני לבד, אבל מעולם איני מרגיש משועמם או בודד. יש כל כך הרבה דברים מרתקים בעולם! אני סקרן לגבי כל מה שאיני מכיר, רוצה לנסות, להבין וללמוד כל דבר שנראה לי מגניב.
ברור שההגדרה שלי ל’מגניב’ שונה קצת משל רוב האנשים. בעיניי, כל מה שאני מוצא בו עניין – הוא מגניב. למשל, אני חושב שאנשים שקוראים הרבה ספרים הם מגניבים, אנשים שכותבים שירה הם מגניבים, מי שמצייר ציורים יפים, מי שמצלם תמונות מרהיבות, מי שיוצר סרטים וסדרות טלוויזיה מוצלחים, מי שכותב תוכנות מצוינות, מי שמביע דעות מקוריות, מי שמוכן לבטא את עצמו בחופשיות, ומי שמעז לקרוא תיגר על סמכויות – כולם מגניבים בעיניי. אולי אחרים לא יחשבו כך, אבל אני חושב שגם אני די מגניב.
כשנכנסתי לאוניברסיטה הייתי מלא התלהבות, אבל לאט לאט, בהשפעת הסביבה, ההרצאות המשעממות של המרצים והתקנות המנהליות חסרות הטעם, ההתלהבות שלי הלכה ודעכה.
אני יכול לומר בפה מלא, ללא כל היסוס, שאוניברסיטאות רגילות בסין הן פשוט בתי קברות לסקרנות ולתשוקת הלמידה של סטודנטים. זו לא חינוך, זו רק דרך להמשיך ולשלוט, רק במקום אחר. כשראיתי את ההתנהלות של מה שמכונות ‘האוניברסיטאות המובילות בסין’ מול אירועים כמו ‘אירוע שן-יאנג’ מתחילת השנה, כשראיתי את הדיכוי של אוניברסיטת בייג’ינג נגד סטודנטים שאזרו אומץ ויצאו להגן על זכויות עובדים, ואת פירוק ‘אגודת הסוסים’, חשבתי לעצמי, אה, גם ‘המוסדות הנחשבים’ האלה אינם אלא מקומות אפלים ומעופשים. כשבמקום שאמור להיות חוד החנית של חופש וצדק – בקמפוס האוניברסיטאי – אין מקום לחופש, כבר התייאשתי לחלוטין מסוג כזה של מוסדות.
במהלך החודשים שלאחר שסיימתי את הלימודים, כשהיה לי מספיק זמן להתמודד עם עצמי, התחלתי בהדרגה למצוא את עצמי מחדש. מצאתי שוב את הסקרנות שהייתה טבועה בי, את התשוקה לדברים לא נודעים, את הרצון לחקור ואת הדחף לנסות. אני רוצה לראות עולם רחב יותר, ורוצה לבטא את עצמי.
מדי פעם אני כותב משהו. 80% מזה נועד לביטוי עצמי, ו-20% לתקשורת. זה לא כדי להיות מקורי או להתבלט מהשאר, אלא פשוט לפעמים רעיונות מסוימים, אם אינם מתועדים, ממשיכים לרחף במוחי ימים ושבועות ארוכים, ואינם מרפים. אני רוצה לתקשר, אך גם חושש מכך, פוחד שלא אדע איך להגיב.
אני מאמין שביטוי עצמי לא חייב להיות כבול לצורה מסוימת. לפעמים אני משתמש במילים, לפעמים בציור, בצילום, ניסיתי גם לכתוב שירה, ולכתוב קוד. בעתיד אולי אצלם גם סרטונים קצרים של כמה דקות. אני פשוט רוצה לבטא את עצמי בדרך המתאימה ביותר, בדרך שתוכל להעביר בצורה הטובה ביותר את מחשבותיי הפנימיות. לא חייב שהרבה אנשים יראו את זה, אבל הייתי רוצה שלפחות יהיו לי כמה צופים.
מילדותי, מעולם לא הצטיינתי בכתיבת חיבורים, וגם לא למדתי ציור. רק לאחרונה התחלתי להתנסות בצילום. אבל אני לא מפחד לנסות, לא מפחד שיצחקו עליי, כי מטרתי היא קודם כל לבטא, ולא להרשים. למען האמת, אני אדם שאף אחד לא שם לב אליו אם אני לא מדבר, בעל נוכחות כמעט אפסית, כך שעצם העובדה ששמים לב אליי היא נס. דווקא בגלל הנוכחות הנמוכה הזו, כי אין לי כישרונות או מראה יוצאי דופן, אין לי המון חברים ואירועים שאני לא יכול לסרב להם, ואין לי יותר מדי תשומת לב – זכיתי לחופש גדול יותר מאחרים. אני חופשי לפעול ולחשוב.
קניתי שרת וירטואלי (VPS) והקמתי רשת וירטואלית פרטית (VPN) בעצמי, וכך אני יכול לראות עולם גדול ומרתק יותר. אני לומד בעזרת מדריכים איך להקים בלוג, להוסיף לו פיצ’רים קטנים ולבנות שירות אירוח תמונות. כך אני יכול לכתוב כאוות נפשי, בלי לדאוג למילים רגישות או לחשוש ממחיקת פוסטים ומהשעיית חשבונות. אני לומד מדעי הנתונים ולמידת מכונה, ומתכונן להיות מתכנת בתחום הנתונים. המחשב הוא כלי רב-תכליתי, ובעזרתו אוכל לעשות דברים רבים שלא יכולתי לעשות בעבר.
אני רוצה להבין איך העולם פועל, למה העולם שאנו רואים הוא כזה. אני רוצה לדעת אם חייזרים קיימים באמת, ואם אילון מאסק באמת יהגר למאדים. אני רוצה לדעת איך תרבויות שונות נוצרו, איך התפתחו מערכות שונות, איזה תפקיד משחק המסחר בין מדינות, למה יש מלחמות, איך נוצר השוק השחור, ולמה ברוב התקופות ההיסטוריות מעמד הנשים היה חלש והן סבלו מדיכוי. אני רוצה לדעת למה לבני אדם יש שמחה, כעס, עצב ואושר, האם אישיות היא יותר תוצאה של גנטיקה או של השפעות סביבתיות, אילו סודות טמונים בגנים, למה יש נישואין והאם מוסד הנישואין הגיוני, למה יש כל כך הרבה נטיות מיניות, ומה בדיוק כתב פוקו בספריו…
הסקרנות והרצון לדעת – אלה הדברים שמניעים אותי לחיות. לכן אני רוצה לחיות כמה שיותר זמן, כדי שאוכל ללמוד ולדעת עוד ועוד.
אני מיואש מהחברה. כל יום אני קורא חדשות חברתיות, וחוץ מעצב וכעס, אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות. למה יש עדיין כל כך הרבה אנשים שסובלים מדיכוי בלתי מוצדק? למה הצדק שלהם טרם הגיע? למה טבע האדם יכול להיות כל כך מרושע? למה הם יכולים “למצוץ דם” כאילו זה מגיע להם? למה אלה שדמם נמצץ עדיין מקללים את אלה שלא רוצים למצוץ דם וקוראים לאחרים להימנע מכך? למה הנשלטים מאומנים לחשוב תמיד מנקודת מבטם של השליטים? אני עצוב מאוד, אני כועס מאוד, ואני עדיין רוצה לדעת את התשובות לשאלות האלה.
בני האדם הם אוסף של סתירות. אני מיואש מהחברה, ועם זאת, אני עדיין יכול להיות מלא תשוקה לחיים ולעולם. זו הדרך שלי לשמור על נשמתי שלא תמות בסביבה מייאשת זו.
האינטרנט הוא עיניי, והוא גם רגליי. הוא יכול לקחת אותי למקומות שאיני יכול להגיע אליהם כרגע, הוא מאפשר לי לראות אנשים זוהרים בכל פינה, לחוות תרבויות שונות ולהרגיש את ההתנגשות בין נקודות מבט שונות.
להתראות 2018, שלום 2019. גם בשנה החדשה אני מקווה שאוכל להמשיך ולחיות בדרך שאני אוהב.
{% centerquote %} אנו פוחדים רק ממה שאיננו מכירים; ככל שיודעים יותר, כך פוחת הפחד. מאת לילה, “החברה הגאונה שלי” {% endcenterquote %}