מחשבותיי על איסור המשחק 'Devotion'

הבהרה: אנא קיימו דיון ענייני ושקול. צוות Red Candle כבר התנצל על הסערה שפרצה, וכעת אנסה לדון באירוע עצמו ולהעלות כמה מחשבות.

אז מה קרה, בעצם?

Devotion הוא משחק הווידאו האחרון של צוות Red Candle הטייוואני. יומיים בלבד לאחר יציאתו, התגלה שהמשחק מכיל חותמת שלכאורה העליבה מנהיג לאומי. הצוות מיהר להתנצל והחליף את הנכס הגרפי המדובר. אך תוך זמן קצר, דעת הקהל הסלימה, וההתנפלות עברה מהחותמת אל המשחק כולו, בטענה שהוא פוגע בסינים. קונים רבים נהרו ל-Steam כדי לבקש החזרים ולדרג את המשחק בביקורות שליליות בזעם. בסופו של דבר, המשחק נחסם לחלוטין ברשת בסין תוך יום אחד, וגם הגרסה הסינית ב-Steam הוסרה מהמדפים.

האם לצוות Red Candle יש אחריות לסערה הזו?

בהחלט יש להם אחריות, שהרי ללא אותה תמונה, שום דבר מכל זה לא היה קורה.

האם צוות Red Candle טעה?

אני סבור שלא. ללעוג למנהיגים לאומיים מותר בכל מדינה דמוקרטית. אנשים מתבדחים על כך מדי יום, זה נהיה שגרתי לחלוטין, ומי שהוסיף את הנכס הגרפי הזה כנראה לא חשב יותר מדי. לפי האקלים הפוליטי של לפני חמש שנים, אם אנשים היו רואים “ביצת פסחא” כזו, הם היו מחליפים חיוכים, מוצאים את זה משעשע, ולא היו מתייחסים לזה ברצינות. גם היום, האינטרנט מלא בממים, מאמרים ותגובות הומוריסטיות מסוג זה. הקווים האדומים שלנו הולכים ומתהדקים מדי יום, ולצוות Red Candle לא הייתה חובה לדעת היכן בדיוק עובר הגבול. עלינו להרהר בבעיות המערכת, ולא להפנות את החצים באופן מיידי כלפי המפתחים.

מה הכוונה ב”הטמעת אג’נדה אישית”?

שמעתי את הביטוי הזה לראשונה בהקשר של תרגום יצירות, כשהמתרגם מוסיף בכוונה את פרשנותו האישית, ולעיתים אף מעוות את המשמעות המקורית. אבל “Devotion” כולו הוא יצירה מקורית של צוות Red Candle – הוא כולו “אג’נדה אישית”! אז איך אפשר בכלל לטעון שמישהו “הטמיע אג’נדה אישית” פנימה?

האם הייתה פגיעה בסין?

במשחק הופיעה לכל היותר “ביצת פסחא” של חותמת. הטענה לפגיעה בסין היא פרי דמיון מפותח מדי, והמפתחים כבר הסבירו והתנצלו. מי שרוצה למצוא אשם, תמיד ימצא סיבה. תרחישים דומים התרחשו גם במהלך מהפכת התרבות – זו הייתה אינקוויזיציה ספרותית.

אלה הטענות של מי שדמיינו שהמשחק פוגע בסין: דו מיישין (Du Meixin) = לב הפונה לאמריקה. לו גונגמינג (Lu Gongming) = אזרח יבשתי (רמז לאזרחים מסין היבשתית). לו שינשה (Lu Xinshe) = לב יבשתי הוא כת רשעה. הציון 89 מרמז לאירוע מפורסם מסוים. הנר 49 מייצג את שנת 1949. 1987/10/1~1987/10/7 רומז לחג הלאומי.

בפועל, גולשים רבים דמיינו גם כך: דו מיישין (Du Meixin) = dmx = כוכב גדול. מיישין (Meixin) = הגייה טייוואנית של “אמונה תפלה”. לו גונגמינג (Lu Gongming) = הגייה טייוואנית של “דרך בהירה”. לו שינשה (Lu Xinshe) = ביטויים כמו X-שינשה, X-שינהוי, X-שינג’יאו נפוצים מאוד בטייוואן. המספרים הדו-ספרתיים 89, 49 בטייוואן מתייחסים בדרך כלל לשנות הרפובליקה הסינית (שנות מינגו), ולא לשנים לועזיות. מכיוון שהטקס נמשך 7 ימים, וב-7 באוקטובר 1987 חל פסטיבל אמצע הסתיו באותה שנה, ובו התרחש גם ליקוי ירח חלקי. אי-יכולת להתאחד עם המשפחה בחג אמצע הסתיו, ופירוק המשפחה, הם רמזים מתוך המשחק. יתר על כן, ליקוי ירח בתרבויות דתיות מסמל באופן מסורתי אסון גדול, כוחות רשע ושדים מגיחים, ובחירת יום זה כיום האחרון של הטקס גם מוסיפה לאווירת האימה של המשחק.

לכן, הטענות לכאורה לפגיעה בסין הן פרי דמיון מוגזם בלבד.

האם לעג למנהיג לאומי שווה ערך ללעג למדינה כולה?

לא. מדי יום אנשים מקללים את טראמפ; זרים לועגים לאמריקאים, ואמריקאים לועגים לעצמם, אך האמריקאים כלל לא חושבים שזה עלבון לארצות הברית כולה. אדם יחיד לא אמור להפוך לסמל של מדינה שלמה, וזו תופעה שיש להימנע ממנה בכל מחיר בבניית מדינות דמוקרטיות מודרניות. עם זאת, בסערה הזו ראיתי חלק ניכר מהאנשים שאחזו בדיוק בגישה הזו, וכאילו נלחץ אצלם כפתור, הם עברו למצב של טירוף מוחלט.

סביבת חופש הביטוי מתהדקת, אך איש לא ציפה שהמצב יתדרדר עד כדי כך. שלושה ימים לאחר היציאה היו גל של ביקורות חיוביות, ואז מישהו חשף את החותמת, ומיד קבוצה שלמה החלה לדמיין שלל רמזים, הרגישה מושפלת, ומשם העניין הסלים לרמה הלאומית בטענה שהמשחק פוגע בסין. באופן מיידי החלה “תנועת חרם” המונית: אנשים פרסמו הודעות קללה, הציפו סרטונים קשורים בקריאות להסרת המשחק, נהרו ל-Steam כדי לקבל החזרים ולתת דירוגי גרועים, ולבסוף המשחק נחסם לחלוטין ברחבי סין תוך חצי יום.

או שאולי הסביבה עדיין לא התדרדרה עד כדי כך, אלא שרמת הצנזורה העצמית של כולם תחת לחץ כה כבד הגיעה לממדים כאלה.

האם אמנות צריכה להתערבב בפוליטיקה?

תמיד יש מי שיאמר שמשחקים, ספרות, סרטים, מוזיקה וכדומה צריכים להיות “טהורים” ולא לכלול פוליטיקה. צר לי, אך אמנות מעולם לא הייתה מנותקת מפוליטיקה; יצירות אמנות מצוינות רבות קשורות קשר הדוק לפוליטיקה. אמנות אמורה ליהנות מחופש מירבי, ולבטא באופן מלא, כולל שחרור אנושי וביקורת פוליטית. לטעון שאמנות אינה יכולה לדון בפוליטיקה, בעוד שהפוליטיקה מתערבת בחופשיות באמנות (צנזורה על סרטים, ספרים, משחקים וכדומה), זו התנהגות סותרת ומפוצלת למדי. אמנות יכולה לדון בפוליטיקה, ואף צריכה לדון בה. דרך הביקורת האמנותית חודרת עמוק יותר ללבבות מאשר הטפה רגילה, ואמנות צריכה לנסות לשבור את המגבלות המוטלות עליה בכוחות עצמה.

מחשבות נוספות

פורום הדיונים של Devotion ב-Steam, שאך זה עבר יומיים של הצפה, ואגר אלפי פוסטים מטורפים, מתחיל כעת להתקרר בהדרגה. כבר מהכותרות ניתן להבין שרוב הפוסטים החדשים הם דיונים רציונליים, כשהגולשים החלו להרהר בסיבות שמאחורי האירועים, וגולשים משני צידי המיצר החלו לדון בהבדלים בהשקפותיהם הפוליטיות וכדומה. טייוואנים רבים ציינו שהם אינם רואים בלעג למנהיגים עניין חמור; לדוגמה, קללות מצד גולשים או תקשורת כלפי צאי אינג-ון הן עניין שבשגרה, והם כבר התרגלו לכך. במקום זאת, הם מוצאים את התגובה המוגזמת של הסינים היבשתיים על עניין כה קטן משעשעת במקצת.

אם אינך אוהב משחק, אתה בהחלט יכול לבקש החזר כספי או לתת דירוג גרוע, ואין בכך כל בעיה. אך אינך יכול לחטוף את הציבור כולו בגלל העדפותיך האישיות, ולהתנגד לכך שאחרים ישחקו בו. התופעה הזו של חרם המוני וטירוף הצפה – האם היא נורמלית? האם היא מוגזמת? אם היא אינה נורמלית, היכן טמון השורש לטירוף הזה?

עלינו להרהר במערכת, להרהר בחינוך – זה מה שעלינו לעשות.

אתה אומר שהפוליטיקה רחוקה ממך, ואתה לא אוהב פוליטיקה, ולכן אינך רוצה להתעמק בה. בפועל, פוליטיקה קשורה קשר הדוק לחייך. אתה מגלה שסדרת טלוויזיה שראית באמצע הורדה פתאום מהשידור, מגלה שרומן BL שאהבת לקרוא נאסר, מגלה שהפוסט שפרסמת זה עתה בווייבו נמחק, מגלה שחשבון בלוגר שעקבת אחריו זמן רב נעלם פתאום, מחפש מידע ורואה “לא ניתן להציג עקב חוקים ותקנות רלוונטיים”, מגלה שמעשה הגבורה שלך עלול להוביל אותך לכלא, מגלה שבחלב לתינוקות שקנית יש מלמין, מגלה שהגן של ילדך מציג שלושה צבעים, מגלה שחיסון שקיבלת זה עתה פג תוקפו, מגלה שהוריך קנו ערימות של מוצרי בריאות של Quanjian, מגלה שנפלת קורבן להונאה פיננסית ואין לך למי להתלונן, כשאתה רוצה לעלות לרכבת מהירה מגלה ששמך הוסף לרשימה שחורה ואסור לך לנסוע, מגלה שהעולם שאתה רואה הוא כאוטי, אך כשאתה מדליק את הטלוויזיה אתה רואה שלווה בכל מקום והלל ושבח ללא סוף… פוליטיקה היא למעשה חיי היומיום שלך – המזון, הלבוש, המגורים והתחבורה שלך; אינך יכול להתנתק מפוליטיקה. פוליטיקה אינה רק הממשלה, אלא גם מערכת החוק, מנגנוני הפיקוח, וכלל האזרחים. עליך גם להבין שהחינוך הפוליטי שאנו מקבלים בשיעורים הוא חסר, ואף מעוות. הפסקאות המשעממות שנדרשנו לשנן אינן ראויות להיקרא פוליטיקה. מטרת קטע זה היא לגרום לכולם לא לראות בפוליטיקה שד. פוליטיקה קרובה אליך מאוד, ומה שכולם יכולים לעשות הוא ללמוד לפקח ולממש זכויות אזרחיות. כי בעתיד, האנשים שיעמדו בראש תעשיות שונות עשויים להיות חבריך לספסל הלימודים. הדרך לשפר את הסביבה היא לא רק לפקח על אחרים, אלא גם לרסן את עצמנו.

אלו הן רק כמה ממחשבותיי הלא-מגובשות. אם יש לך מה לומר, אשמח לתגובות רציונליות וענייניות, בין אם אתה מסכים ובין אם לא.

אפילוג: ניסיתי לפרסם צילום מסך של הטקסט הזה ב”רגעים” (WeChat Moments) ארבע פעמים, אך לא הצלחתי. גם לאחר שצנזרתי את המילים “Devotion”, התוצאה הייתה זהה, ולכן פשוט ויתרתי. הרבה יותר מרענן פשוט לפרסם קישור ישיר לפוסט בבלוג.

קריאה מומלצת: הדו-משמעות הכפולה של מחלוקת “Devotion”: משמעות הביטוי במשחק והנושא ה”מושפל” (מתוך מכתב קוראים ב”Initium Media”, דורש VPN לקריאה)