שלום 2020

סיומה של שנה תמיד נושא עמו נימה של עצב קל, אך תחילתה של שנה חדשה משרה תחושה מלאת תקווה וחיוניות. זו הסיבה שאני בוחרת תמיד בכותרת “שלום XXXX” לסיכומי השנה שלי, וזוהי הרשומה השנייה בסדרת בלוגים זו.

במהלך חיינו, רבים מאיתנו מוצאים עצמם בורחים מדבר זה או אחר – יש הבורחים ממשפחתם, אחרים מבית הספר, ויש כאלה שבורחים מחברים… אני, בשנה שחלפה, התמקדתי בעיקר בדבר אחד: לברוח מהזמן.

מה עשיתי השנה?

בקיצור, כלום.

ה”בריחה מהזמן” הזו, במילים יפות, היא אי-רצון ללכת עם הזרם; ובמילים פחות יפות, היא חוסר תעסוקה או “בטלנות חברתית”. לא רציתי לציית להיגיון של “לאחר הלימודים צריך לעבוד”. אני זקוקה לתחושת שליטה בחיי, אני צריכה למצוא בעבודה משמעות נוספת מלבד פרנסה. אחרת, אם אוּדחף בכוח קדימה בזרם הזמן, רק אשרוף את התשוקה שלי לחיים.

השנה הגעתי להאנגג’ואו והתחלתי לחיות לבד באמת. זכיתי לתקופות ארוכות של זמן לבד, ללא הפרעות, וקיבלתי הזדמנות להתמודד עם עצמי.

במהלך תקופה זו, היה לי המזל למצוא עבודה חלקית מרחוק. אמנם עדיין לא הספיקה לכיסוי ההוצאות (בעיקר כי רצוני לעבוד אינו חזק במיוחד), אך היא שימשה כמעין “ביטוח” עבורי, שאפשר לי לחיות ברווחה יחסית ובשקט נפשי, גם ללא הכנסה קבועה. (מי שבאמת הציל אותי מרעב היו Alipay ו-JD Gold Bar, חחח.)

ימי הבדידות הרגישו כמו פרישה מוקדמת – הכל הואט מאוד. בכל יום ביליתי שעות רבות בהרהורים, קראתי, כתבתי, ציירתי וטיילתי. דיברתי לעצמי בטוויטר, הקדשתי זמן רב לבחינה עצמית של חיי בעבר, ולעיתים נפגשתי עם חברים או קבעתי צילומים עם זרים. הרגשתי גם את חילופי העונות, את בוא החורף והקיץ, ואת השינויים היומיומיים במזג האוויר.

בתהליך ההתבוננות העצמית, הגעתי למסקנה חשובה מאוד: תמיד חשבתי שחסר לי אהבה, ולמשך תקופה ארוכה האמנתי שאיני ראויה לאהבה. אך למעשה, זה לא נכון. אם הצלחתי לגדול כל כך טוב, אופטימית, בטוחה בעצמי ומלאת שמחה, זה בוודאי בגלל שגודלתי מתוך אהבה. קיבלתי אהבה מבני משפחה, חברים, חברות ללימודים, מורים, ואפילו מזרים רבים. אמנם לא יצא לי לפגוש המון אנשים, אך אלה שכן פגשתי תמיד היו אדיבים וחביבים. אני מרגישה בת מזל מאוד ומודה על כל זה תמיד.

אני מרגישה מלאת עוצמה,

כפי שציין ידיד הטוויטר @wjianjvn בציוץ שלו: “המשימה החשובה ביותר בחיים היא לאחד מחדש את חוויות העבר, למצוא בחוויות אלו הוכחות לאהבה שקיבלנו מהורינו וממשפחתנו, לחוש הכרת תודה על הדאגה והעזרה שקיבלנו מאחרים. חוויה כזו יכולה להחזיר אותך לחיים של קשר ואהבה, להחזיר לך את הביטחון העצמי ואת תחושת הביטחון, ולאחר מכן לצאת ללא חשש לחקור את משמעות החיים ואי-הוודאות שבהם.”

אני חושבת שאני מוכנה לעבור לשלב הבא.

מה אני רוצה לעשות?

במהלך השנה האחרונה, מצאתי את עצמי שואלת שוב ושוב: מה אני באמת רוצה? מה הדבר שאני באמת רוצה לעשות? ולפחות במשך כמה חודשים, התשובה שלי הייתה: אני לא רוצה לעבוד (חחח).

המטרה האולטימטיבית שלי היא לא לעבוד כלל. הבאה בתור היא עבודה כפרילנסרית, אחריה עבודה מרחוק, ורק בסוף – עבודה משרדית טיפוסית. אני מקווה שיום אחד אוכל לפרנס את עצמי גם בלי “עבודה רצינית”.

למעשה, השנה התמדתי בעשיית דבר אחד: פרסום עובדות טריוויה מדי יום. למעט החודש הנוכחי, שבו התעצלתי קצת ופרסמתי בממוצע פוסט אחד ליומיים, לפני כן העליתי עדכון יומי באופן רציף וללא הפסקה, וצברתי עד היום למעלה מ-300 פריטים. חשבונות טריוויה אחרים זקוקים לתרומות כדי לשמור על עדכון יומי, אבל אני מצליחה לעשות זאת לבד, כי סקרנות לגבי כל דבר ועניין היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלי.

מה שאני רוצה לעשות הוא להמשיך לחוות, ללמוד כל מיני ידע וכישורים – שימושיים ופחות שימושיים. לשמור על סקרנות אינסופית כזו, להבין יותר את העולם שבו אני חיה, ללמוד לאהוב יותר אנשים, לאהוב יותר דברים – וזו גם המשמעות של השם Philo. ואם על הדרך אוכל להביא שמחה ואנרגיה לאחרים, זו תהיה ברכתי הגדולה ביותר.

אני גם מקווה לעזור לאחרים. אני רוצה שיותר אנשים יתאהבו בקריאה וירגישו את ההנאה שבחיפוש אחר ידע. אני רוצה לעורר באנשים סקרנות כלפי הלא נודע, לעזור להם למצוא את מה שהם אוהבים באמת, ולהצית בהם את התשוקה לחיים. אני רוצה שידעו שיש כל כך הרבה דברים מרתקים בעולם הזה.

מה אני יכולה לעשות?

ברור לי שאני לא רוצה להיות בורג במערכת. אני זקוקה למצוא הנאה ותחושת ערך בעבודה שלי, ואני רוצה להיות יוצרת תוכן.

מטרות מעורפלות מדי הן חסרות משמעות. בשלב זה, המטרה הריאלית והמעשית עבורי היא להפוך ליוצרת תוכן וידאו בתחום הפופולריזציה של ידע, ולהנגיש ידע בתחומי מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי הטבע וכל תחום אחר, באמצעות אנימציה. זה תואם את העניין שלי בהפצת ידע לאחרים, ממנף את סקרנותי האינסופית ואת היקף תחומי העניין הרחב שלי. אני עדיין יכולה לעשות את מה שאני הכי אוהבת, וזוהי בדיוק צורת העבודה העצמאית שאני שואפת אליה. אני חושבת שעבודה כזו מתאימה לי באופן מושלם.

כמי שסובלת מדחיינות קשה, איני יודעת מתי תהיה לי תפוקה רשמית כלשהי. הרי אני רוצה ליצור תוכן באיכות גבוהה מאוד, שיהיה ברמה של מיטב היוטיוברים. כרגע אני עדיין בשלב גיבוש הפרטים של התוכנית, אך הכיוון הכללי כבר נקבע. אחרי שצלחתי את שלב הבלבול וחוסר הוודאות, אני מאמינה שהעתיד מבטיח.

הישג משמעותי נוסף של השנה הזו הוא שקריאה, שהייתה עבורי סתם דרך בילוי, הפכה לתחביב אמיתי.

השנה קראתי בסך הכל 65 ספרים, בעיקר מתחום מדעי החברה. אני מקווה להמשיך בכך ולהרחיב את תחומי העניין שלי לדיסציפלינות נוספות.

את המילים שאמרתי לעצמי בשנה שעברה, אני שולחת לעצמי שוב השנה.

להתראות 2019, שלום 2020. בשנה החדשה, אני מקווה להמשיך לחיות בדרך שאני אוהבת (ואכן עמדתי בזה גם בשנה שעברה!).

{% centerquote %} אל תתלו את לבכם בדברים חולפים: כי גם לאחר שייכחד שבטו של הח’ליף, נהר החידקל ימשיך לזרום דרך בגדד. אם אתם עשירים, היו נדיבים כעץ תמר; ואם אין לכם מה לתת, היו חופשיים כעץ ברוש. 《וולדן》 {% endcenterquote %}

קריאה קשורה: Hello 2019