די עם ההלל והשבח למקצוע ההוראה

ביום המורה, ביום שבו כמעט כל סין עסוקה במתן מתנות למורים ובשבחים להם, הרשו לי להשמיע קול אחר, קול צורם.

אני עומד לומר דבר שהוא פוליטית לא תקין: מורה הוא בסך הכל מקצוע כמו כל מקצוע אחר. גם הוא מקבל כסף תמורת עבודתו, אז למה הוא צריך להיות ראוי לכבוד מיוחד?

פגשתי מורים טובים שידעו להעביר שיעורים מעולים, ופגשתי גם מורים גרועים. אבל מעולם לא פגשתי מורה שהשפיע עליי באופן דרמטי, עד כדי שינוי חיי. להעביר שיעורים זו חובתו של המורה. מורה שמלמד היטב יכול להיחשב מסור למקצוע, אבל יש אנשים מסורים בכל תחום ותחום, אז למה דווקא המורים ראויים לתודה מיוחדת?

כיום, סף הקבלה ללימודי הוראה נמוך מאוד. בעבר הייתי רואה בכיתה הסמוכה תלמידים שמעתיקים שיעורי בית, מבריזים בקביעות, ואפילו לא מצליחים לדבר ברור. אני לא מעז לדמיין שיום אחד גם הם ילכו להיות מורים. ברוב המקרים, מורים מתמודדים עם תלמידים שאינם בשלים מבחינה רגשית וקוגניטיבית. למעשה, מורים מודרניים כבר לא ממש עוסקים ב”חינוך” במובן הרחב, אלא בעיקר ב”הוראה”. כל עוד הם מצליחים ללמד, זה מספיק. שלא לדבר על כך שמורים רבים אינם מצליחים אפילו ללמד היטב, ומורה גרוע עלול אף להרוס את חייו של ילד.

לא משנה כמה מורים ידגישו את ההפך, הטיה ויחס מועדף הם בלתי נמנעים. מול כמות כה גדולה של תלמידים, מי שזוכים לתשומת לב מיוחדת מהמורה הם בדרך כלל התלמידים הטובים והתלמידים החלשים. ובדיוק בנקודה הזו, השחיתות פורחת בקלות. הורים ששולחים מתנות למורים, דוחפים להם מעטפות עם כסף, או מבקשים מהם שיעורים פרטיים – מספרם עצום. אפילו שמעתי על מורים בבתי ספר מסוימים שאוספים מעטפות כסף מההורים בגלוי, ומקצים את תשומת ליבם לתלמידים בהתאם לסכום במעטפה. זה באמת מרחיב את הדעת, אבל לא בהכרח לטובה.

אילו בעיות נוספות עלולים להביא איתם השבחים וההאדרה חסרי ההבחנה האלה למקצוע ההוראה? הם עלולים לגרום לילדים צעירים ובלתי בשלים, או להוריהם, לבטוח יתר על המידה באדם זר. בעיניהם, המורה הופך לישות קדושה יותר מההורים. דברי ההורים אפשר לא לשמוע, אבל את דברי המורה – חייבים לשמוע. אבל מי ספר כמה פדופילים מסתתרים בקרב המורים? כמה טרגדיות בסגנון “פנג סיצ’י” (רומן טייוואני על ניצול מיני של מורה בתלמידתו) מתרחשות מדי יום בסין, ארץ שבה חסרה השכלה מינית?

בכיתה ו’ בבית הספר היסודי, מורה אחת יצאה לחופשת לידה, ובמקומה הגיע מורה גבר בגיל העמידה ממחוז אחר. בנוסף לכך שבשיעורים הוא נהג לצעוק על תלמידים שובבים “אם זה היה אצלנו, כבר הייתי בועט בך”, הוא גם אהב ללטף את ידיהן של בנות קטנות בזמן שהסביר להן את החומר. אני שוכחת אם ליטפו גם אותי (לא הייתי אחת מה”מועדפות” ביותר), אבל אז כולנו לא הבנו כלום. לכל היותר היינו מתבדחים על כך בינינו, ולא חשבנו שזו התנהגות חמורה, ובטח שלא קישרנו זאת להטרדה מינית. כשחושבים על זה עכשיו, זה די מגעיל.

לא רק קטינים, גם סטודנטים בוגרים נתקלים במורים שמנצלים את מעמדם לתקיפה מינית, שמפעילים לחץ באמצעות ציונים או תעודות סיום, או שמכריחים סטודנטים לעבוד עבורם בחינם. עם זאת, מצב כזה של כוח בלתי מרוסן אינו ייחודי למורים בלבד. ניצול סמכות למען רווח אישי ניתן לראות כמעט בכל מקום בסין שבו יש כוח, וזו בעיה נפוצה בכל המדינה.

אפשר לשבח ולהודות לאדם ספציפי שעזר לך, אבל אין שום צורך בהאדרה ובשבחים חסרי הבחנה למקצוע שלם.

נכון, יכולים להיות יחידים שתורמים תרומה גדולה (המושג “יחידים גדולים” פחות מתאים, יצירת אלילים אינה רצויה), אבל לא אמור להיות “מקצוע גדול”.